כסף השוד מיד ההורג – התנועה הקיבוצית והסכם השילומים, הפיצויים האישים והשבת הרכוש מגרמניה

ההחלטה לקיים את הסכם השילומים והפיצויים האישיים בין ישראל ומערב גרמניה לא הייתה קלה בחברה הקיבוצית כמו בחברה הישראלית כולה והייתה רצופה מאבקים פוליטיים, ערכיים וחברתיים. הזרמים הקיבוציים נבדלו זה מזה ביחסם להסכם על פי השתייכותם הפוליטית, אולם לבסוף גברו צורכי החיים וכל הזרמים פעלו למימוש זכויות חבריהם והפכו את השילומים והפיצויים האישיים למנוף כלכלי לטובת הכלל.
התנועה הקיבוצית חששה לא רק מהמחילה שתַקנה קבלת השילומים ומשִכחת העבר, אלא גם מפגיעה בערכי השיתוף והשוויון אם יהיו בה חברים בעלי רכוש וממון. לפיכך העמיד הממסד הקיבוצי בפני הזכאים לפיצויים דרישה ברורה – לוותר על השימוש בכספי הפיצויים לטובת הקיבוץ. רוב החברים קיבלו את הדרישה, אך היו גם מי שבחרו לעזוב את ביתם הקיבוצי והיו אף שמצאו דרכים להעלים את המידע על קבלת הפיצויים וליהנות משני העולמות.
במחצית השנייה של המאה העשרים העסיקו השילומים והפיצויים האישיים את התנועה הקיבוצית והיו מרכיב חשוב בבניינה הכלכלי ובעיצוב זהותה, אך למרות היקפו הרחב של הנושא והשפעתו הרבה, המחקר ההיסטורי כמעט לא נתן דעתו עד כה לתיאורו ולדיון בהשלכותיו.
ספר זה , השלישי בסדרת "הקיבוץ והמדינה", הוא אפוא מחקר חדשני ומקורי המרחיב את גבולות המחקר של התנועה הקיבוצית בפרט והחברה הישראלית בכלל. הספר בוחן לעומקו את הנושא הכלכלי – השילומים והפיצויים מגרמניה – ואת השלכותיו החברתיות, ומשלב בין שניהם.

יצא לאור בשיתוף הקתדרה ללימודי תולדות קרן קיימת לישראל ומפעליה – אוניברסיטת בר אילן; יד יערי – מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר ומכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות, קריית שדה בוקר – אוניברסיטת בן גוריון בנגב