הקבוצות השיתופיות בישראל

"הקבוצות השיתופיות" הפרושות ברחבי ישראל הן תופעה קומונאלית בת כחצי יובל שנים המונה בראשית המאה ה-21 מעל 2000 חברים. קבוצות אלה, שבהן עשרות בודדות של חברים, ממשיכות את מפעליה של התנועה הקיבוצית תוך שמירת קשר איתה – ובו-בזמן הן מהוות התפתחות חדשנית ועצמאית בדרכי השיתוף השונות שלהן, בעשייה חינוכית-קהילתית כפרנסה ובמיקומן באזורי פיתוח עירוניים ולא "בהתיישבות העובדת".

הקבוצות השיתופיות החדשות נחלקות, ברובן, לשני סוגים. ארבעת "הקיבוצים העירוניים" ראשית ובית-ישראל בשכונות ירושלים, תמוז בבית שמש ומגוון בשדרות (ובמגדל העמק ובנצרת עילית גם קומונות שיתופיות של "תנועת קבוצות הבחירה" שעיקרה בני קיבוץ ושל תנועת "הבונים" שחבריה עלו לארץ) – ו"תנועות הבוגרים" של תנועת הנוער שנוסדו עקב המשבר שפקד את התנועות הקיבוציות ובעקבותיו את מסלולי ההגשמה בנח"ל. תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד מוסדה בראשית שנות התשעים, ובתוך עשור הוקמו גם תנועות הבוגרים האחרות. כיום מונות תנועות הבוגרים מאות רבות של צעירים בגילאי צבא עד 40 החיים בעשרות קבוצות שיתופיות וב"קיבוצים חינוכיים" המשמשים כמרכז חינוכי לתנועות הנוער שלהם ולסביבתם: בגליל רביד, אשבל וחנתון בגליל (של הנוע"ל), ופלך של השומר הצעיר ובבקעת הירדן נערן של המחנות העולים.

בחלקו הראשון של הספר מובאים הקדמה, מבוא תיאורטי וכן מאמרים על הרקע ההיסטורי-ביוגרפי של החבורות השיתופיות ועל התגבשותן (מאת פרופ' יובל דרור, עורך הספר, ד"ר ניר מיכאלי ואלי אברהמי). בחלק השני נידונים הקיבוצים העירוניים (במאמרים מאת ד"ר עידו אלוני, ד"ר ארנה שמר, נעמי שמריהו- תור ופרופ' יונתן אנסון וקרן אנגלשטיין וארנה גלץ-דודי). בחלק השלישי מובא סיפורן של תנועות הבוגרים של תנועות הנוער במחקריהם של ירון איילון, רונן שחטר, אדם הישראלי וניר מיכאלי וד"ר דני רוזוליו ז"ל. בחלק הסיכום נידונים המאפיינים המשותפים לקבוצות השיתופיות בישראל (ניר מיכאלי) וכחלק ממגמה עולמית (אליהו [צצה] רגב); באחרית דבר משרטט עורך הספר, יובל דרור, תשובות העולות מהספר לשאלות המחקר

2008