יצחק טבנקין 

אודות יצחק טבנקין

1887-1971
נולד בפולין, בה רכש ראשית השכלתו. עלה ארצה ב- 1912 לאחר שנות פעילות בפועלי ציון. עבד כפועל בכינרת ובכפר אוריה, הצטרף לגדוד העבודה והיה בין מייסדי משק עין חרוד.

עם עמיתיו, דוד בן גוריון וברל כצנלסון, ייסד את אחדות העבודה (1919), את ההסתדרות הכללית (1920) ואת מפלגת פועלי ארץ ישראל (1930).
היה מהוגי הקיבוץ הגדול, נמנה על מייסדי הקיבוץ המאוחד (קיבוץ עין חרוד, 1921, והקיבוץ המאוחד, 1927) וכל ימיו היה מנהיגו הרעיוני ומתווה דרכו.
נאמן הציונות הסוציאליסטית וההתיישבות העובדת לאורך כל חייו, ביטא את הזרם האקטיביסטי המגשים בהתיישבות, בביטחון ובחברה. מיוזמי רעיון השילוב בין צבא והתיישבות – הפלמ”ח.
כיהן תקופה קצרה בכנסת וכן במוסדות ההסתדרות ומפלגות הפועלים בכל תהפוכותיהן.
מורה של דורות חלוצים בגולה (ב”החלוץ”) ובארץ ומ- 1949 ועד אחרית ימיו מיקד את פעילותו בסמינר הקיבוץ המאוחד באפעל בהוראה והדרכה.
לאחר מלחמת ששת הימים קרא לתנופה התיישבותית בכל רחבי ארץ ישראל.
עיקר משנתו שבוטאה בהרצאותיו ובנאומיו, קובצה בשבעה כרכים (“דברים”) שראו אור בהוצאת יד טבנקין.

להרחבה, הספר על יצחק טבנקין:
” טבנקין בארץ ישראל“, מאת ברוך כנרי, הוצאת יד טבנקין 2003