הזיכרונות הצרורים בספר זה עלו בראיונות שהוקלטו לקראת סיום פעילותי ביד טבנקין, אך אין הם מצטרפים לכדי אוטוביוגרפיה סדורה.
חיי התפצלו בין שלושה מסלולים, אשר כל אחד מהם קשור במשנהו קשר בל יינתק. המשפחה על שורשיה העתיקים, הילדות בבולגריה, העלייה לארץ, תנועת הנוער, הפגישה עם תיתי, הנישואין, הולדת הילדים והשליחויות לארגנטינה ולמרכז אמריקה.
פלמחים, הקיבוץ, ביתי האחד, שהייתה לי הזכות להיות בין מקימיו ויחד איתו לצעוד בכל משבריו ותמורותיו ולזכות לראות בפריחתו והתבססותו. והמסלול האקדמי – לימודיי באוניברסיטה, כתיבת הדוקטורט, ההצטרפות לסגל המרצים בחוג להיסטוריה, מסעות המחקר אל קומונות בעולם, כתיבת ספריי והקמת האגודה הבינלאומית לחקר הקומונות – כל אלה העניקו לחיי טעם ומשמעות ועשו אותם ראויים כל השנים.
אך ספר זה אינו רק זיכרונות. הוא גם ספר עדות על ראשית המחקר האקדמי בישראל על תולדות הקומונות בעולם, שהייתה לי הזכות להיות בין מניחי יסודותיו.
במבט לאחור אני חש בר מזל ומלא תודה על כל האנשים שפגשתי בחיי. גברים ונשים, שהושיטו לי יד מסייעת בצמתי חיים חשובים ושהעניקו לי מחוכמתם, נדיבותם וידידותם ושבלעדיהם חיי היו שונים לגמרי ממה שהיו. יקצר המצע מלהזכיר את כולם. אך הם כתובים וחיים כאן, בין זיכרונות הספר הזה.
יעקב עובד – חבר קיבוץ פלמחים, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, חוקר תולדות הקומונות ביד טבנקין.
